<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ל"ח</h1>
<h2>דף ה:</h2>
הך שמעתא דכלאים הכי סלקא לפי ראות עיני דכלאים דאוריתא שוע. שיהא הצמר שוע לבדו. מנופץ וחלק כדמתרגמינ' על שעיעות צואריה. והפשתן שוע לבדו. וטוי שיהא הצמר טווי לבדו. והפשתן לבדו. ונוז שיהא הצמר משזר לבדו. והפשתן משזר לבדו. ועל שעטנז של צמר ושעטנז של פשתן הזהיר הכת' שלא יעשה מהן בגד או שתי תפירות דהוי חיבור. וראיה לזה דאמרי' בנידה [ס"א ע"ב] פרק האשה האי מאן דאיתביד חוטא דכיתנא בגלימא ונתקיה וכו' האי חוטא דכיתנא שוע וטווי אכל לא משזר. ומשום הכי הוי דרבנן וספיקא דרבנן לקולא. וקא פריך אימ' או שוע או טווי או נוז כלומר או שוע וחייבין כמו לבדין. או טווי בלא שוע ונוז כמו בגדים גרועים דלא שייעי ולא שזירי. או נוז כמו משזר. ששזר פתילה של צמר ושזר פתילה של פשתן וחיברן. והלכתא כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחד לישנא דשעטנז בעינן ושעטנז בפשתים ופיר' נוז משזר. וכן מוכח בספרי שעטנז נוז נלוז ומליז את אביו שבשמים כעין חוט משוזר ומעוקם וכפתיל. וכן שמעתי מפי השמועה דנוז זהו משזר. דלפי פי' רבותינו דמפרשי נוז מחובר קשיא לי טובא דאם כן חוטא דכיתנא יש לנו לפרש שאינו שוע או אינו טווי. ואינו נראה כן דאם כן מאי האי דקאמר ואימא או שוע או טווי או נוז כולהו נוזים הן לפי פי'. וגם מדאפקינהו רחמנא בחד לישנא דאמר לא ליתי שפיר דמאי שנא דקאי (א)שוע וטווי אבל חד וחד ונוז קאי אצמר ופשתים בהדדי. ואם תאמר כלאים בציצית למאי איצטריך למישריה דהא לא אשכחן בהן משזר. תריץ אשכחן ואשכחן דהא אמרי' בעירובין בהמוצא תפלין [צ"ו ע"ב] המוצא תכילת בשוק לשונות פסולה חוטין כשירה. ופריך מאי שנא לשונות דפסולה ומוק' בשזורין מכלל דלציצית בעינן שזורין. וגם למדתי דחוטין נקראין חוטין כשהן שוע וטווי בלא שזורין כדפרישית. וכן חוטא דכיתנא דמסכת נידה ונוז כשהן שזורין כמו כן כדאשכחן בציצית ובסיפרי מפיק קרא דשזורין בעינן דקתני התם פתיל תכלת טווי ושזור אין לי אלא תכלת לבן מנין אמרה תורה תן תכלת בציצית ותן לבן בציצית מה תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור. מכאן תשובה לאומרין כי אין לשזור חוטי ציצית דזימנין דמפרקי [מהדדי והוו להו שש עשרת חוטין]. [ו]אין לחוש אי מיפרקי מהדדי דכיון שמתחילתו בכשרות תו לא איפסלי דהוו ליה כגרדומי ציצית וכשירין.
